The Comprehensive Aramaic Lexicon

1-06:18	ואקיים ית קיימי עמך ותיעול לתיבותה את ובניך ואתתך ונשי בניך עמך
1-06:19	ומכל חיתה מן כל ביסרה תריין מן כולה תעל לתיבותה למקיימה עמך דכר וזוגה יהוון
1-06:20	מן עופה למינה ומן בעירה למינה מן כל רמסה דארעה למיניהון תריין מן כולה יעלון לתיבותיה למתקיימה
1-06:21	ואת סב לך מן כל מזון די יתאכל ותכנש לוותך ויהווי לך ולהון למזון
1-06:22	ועבד נח ככל מה די פקד יתה מם דה׳ כן עבד
1-07:01	ואמר ממ׳ דה׳ לנח עול את וכל אנשי בייתך לתיבותה ארום יתך חמית צדיק קודמיי בדרה הדין
1-07:02	מן כל בעירה דכייה תסב לך שבעה שבעה דכר וזוגה ומן בעירה די לא דכי הוא תריין דכר וזוגה
1-07:03	להוד מן עופה דשמייה שבעה שבעה דכר וזוגה למקיימה זרע על אפי כל ארעה
1-07:04	ארום ליומין קלילין שבעה אנה מחית מיטרה על ארעה ארבעין יומין וארבעין לילוון ואשיצי ית כל בירייתה די ברית מן עלווי אפי ארעה
1-07:05	ועבד נח ככל מה די פקד יתה ממ׳ דה׳
1-07:06	ונח בר שת מאוון שנין ומבולה הווה מיין על ארעה
1-07:07	ועל נח ובנוי ונשוי ונשי בנויי עמיה לתיבותה מן קודם מוי דמבולה
1-07:08	מן בעירה דכייה ומן בעירה די לית הוא דכי ומן עופה וכל די תרמוס על ארעה
1-07:09	תריין תריין עלו לוות נח לתיבותיה דכר וזוגה היך מה די פקד ממ׳ דה׳ ית נח
1-07:10	והווה לסוף יומין קלילין ומי מבולה הוון על ארעה
1-07:11	שת מאה שנין לחיי דנח בירחה תינינה בשבעת עשר יומין לירחה הדין זמן יומה הדין אתבזעו כל עיינוות תהום רבה וחרכי שמייה אתפתחו
1-07:12	והווה מיטרה על ארעה ארבעין יומין וארבעין לילוון
1-07:13	היך זמן יומה הדן על נח ושם וחם ויפת בנוי דנח ואנתתיה דנח ותלתי נשי בנוי עמהון לתיבותה
1-07:14	הנו̇ן וכל חייתה למינה וכל בעירה למינה וכל רמסה דרמס על ארעה למינהון וכל עופה למינה וכל צפר דטאייס
1-07:15	ועלו לוות נח ^ל^תיבותיה תריין תריין מן כל ביסרה דאית ביה רוח דחיין
1-09:05	אדמכון לנפשתכון אתבוע מן יד כל חייתה אתבוע יתיה מן יד ברנשה ומן יד גבר ואחוי אתבוע ית נפשיה דברנשה
1-09:06	דשפך אדמיה דברנש על ידי ברנש אדמיה משתפך ארום בדמו מן קודם ה׳ ברא ית ברנשה
1-09:07	ואתון תקופו וסגון שרוצו בארעה וסגון בה
1-09:08	ואמר ממ׳ דה׳ לנח ולבנוי עמיה למימר

1-09:09	ואנה הא אנה מקיים ית קיימי עמכון וית זרעיית בניכון מן בתרכון

1-09:10	וית כל נפש דחייה דאית עמכון בעופה ובבעירה ובכל חייתה דארעה עמכון מכל נפקי תבותה לכל חייתה דארעה
1-09:11	ואקיים ית קיימי עמכון ולא ישתצי כל ביסרה עוד מן מוי דמבולה ולא יהוי עוד מבול למחבלה ארעה
1-09:12	ואמר ממ׳ דה׳ דין סימן קיימה די אנה יהב בין מימרי וביניכון ובין כל נפש דחייה דאית עמכון לקיים עלם
1-09:13	ית חזון̇ קשתי יהבית בעננה ותהוי לסימן קיים בין מימרי ובין ארעה
1-09:14	ויהוי כד אפרוס ענני על ארעה ותתחמי קשת̇ה בעננה
1-09:15	ואדכר ית קיימי דאית בין מימרי וביניכון ובין כל נפש דחייה בכל ביסרה ולא יהוי עוד מייה למבו̇ל למחבלה כל ביסרה
1-09:16	ותהוי קשתה בעננה ואחמי יתה ואדכר קיים עלם בין מימר דה׳ ובין כל נפש דחייה בכל ביסרה דאית על ארעה
1-09:17	ואמר ממ׳ דה׳ לנח דין סימן קיימה די קיימית בין ממרי ובין כל ביסרה דאית על ארעה
1-09:18	והוון בנוי דנח אלין דנפקו מן תיבותה שם וחם ויפת וחם הוא אבהון דכנע<נ>אי
1-09:19	תלתה אלין בנוי דנח ומן אלין אתמלית כל ארעה
1-09:20	ושרי נח גברה צדיקה למהוי פלח בארעה ונצב לה כרם
1-09:21	ושתה מן חמרה ורבה ואתערטל בג[ו] משכניה
1-09:22	וחמה חם אבוהון דכנע^נ^אי ית עריתה דאבוי ותני לתרין אחוי בשוקה
1-09:23	ונסב שם ויפת ית אסטליתה ושוון יתה על כתפתהון
1-28:17	אלאהן אתר מזמן לבית צלו הוא ודין תרעה דמכוון עד צית שמייה
1-28:18	ואקדם יעקב בצפרה ונסב ית אבנה די שוי תחות יסודי ראשיה ואקים יתה קיימה וא̇[רי]ק משח על ראשה
1-28:19	וקרא ית שמה [דאתר]ה ההוא בית אל ברם אלאהן לוז הווה שמ̇[ה דקר]תה מן שירויה
1-28:20	ונדר יעקב נדר למימר אן יהוה ממרה דה׳ בסעדי ויטור יתי באורחה הדין די אזל ביה ויתן לי מזון למאכול ולבוש למלבש
1-28:21	ואחזור בשלם לביתה דאבה ויהוי ממ׳ דה׳ בסעדי לאלה פרוק
1-28:22	ואבנה הדה די אקימת קיימה יהוי בית מקדש וכל מה די תתן לי חד מן עשרה אפרש יתיה לשמך
1-29:01	ונטל יעקב רגלוי ואזל לארע בני מדנחה
1-29:02	וחמה והא באר באפי ברה והא תמן תלתה ע[דרין] דען רביעין עליה ארום מן באירה ההי̇א הוון משקי̇י̇ן כל עדרייה ואבן רבה על פמה דבא[ירה
1-29:03	[ויתכ]נשון תמן כל עדרייה ויגלגלון י[ת אבנה٠٠٠٠٠٠ּ] וישקון ית ענה ויחזרו[ן ית אבנה על פמה דבאירה] [לאת]רה
1-29:04	ואמר להון יעק̇[ב٠٠٠] [ואמר]י̇ן̇ מן חרן אנן
1-29:05	ית לבן בן נחור ואמרין חכמין אנן
1-29:06	ואמר להון ה̇א שלם לה ואמרין שלם והא רחל ברתיה אתיה עם ענה
1-29:07	ואמר הא עד כדון יומה בתוקפה לית אשון למכנשה עדרייה אשקון ענה ואזלו ורעון
1-29:08	ואמרין לית אנן יכלין עד זמן די יתכנשון כל [עדר]ייה ויגלגלון ית אבנה מעלוי פמה דבארה וישק[ון] ענה
1-29:09	הא עד כדון ממלל עמהון ורחל אתת עם ענה דאית לאבוה ארום רעייה ען הוות
1-29:10	והוה כיוון די חמה יעקב ית רחל ברתה דלבן אחוי דאמה וית ענה דלבן אחוי דאמה וקרב יעקב וגלגל ית אבנה מן עלוי̇ פמה דבאירה ואשקי ית ענה דלבן אחוי דאמה
1-29:11	ונשק יעק׳ לרחל וארעם ית קלה ובכה
1-29:12	ותני יעקב לרחל ארום אחוי דאבוה הוא וארום ברה דרבקה הוא ורהטת ותניית לאבוה
1-29:13	והווה כדי שמע לבן ית שמעיה דיעקב בר אחתה ורה̇[ט] לקדמותה ו[חב]ק̇ יתה ונשק יתה ואעל יתה לבייתה ות̇[ני לל]בן [ית כל פתגמ[ייה האליין
1-29:14	ואמר ליה לבן [٠٠٠ּ] גבה ירח די̇ו̇מין
1-29:15	ואמר [٠٠٠א]חי את ותפלוח גבי מ̇[גן] [٠٠٠ּא]גרך
1-29:16	וללבן תרתין בנן שמ̇[ה] [٠٠٠רח]ל
1-29:17	ועייניה דלא[ה٠٠٠] על דהוות בכייה ומצלייה דלא תסוק במזלה דעשו ורחל הוות יאיה בריוה ושפירה בחזווה
1-29:18	ורחם יעקב ית רחל ואמר אפלוח גבך שבע שנין דיומין ברחל ברתך זעירתה
1-29:19	ואמר לבן טב לי מתן יתה לך מן למתן יתה לגבר אחרן שרי גבי
1-29:20	ופלח יעקב ברחל שבע שנין דיומין והוין באפוי כיומין קלילין מן מה די הווה רחם יתה
1-29:21	ואמר יעק׳ ללבן הב לי ית אנתתי ארום אשלמו יומי פלחני ואזדמן לוותה
1-29:22	וכנש לבן ית כל עמה דאת^ר^ה ועבד שירו עני לבן ואמר לעמה דאתרה הא גוברה הדין שרי בינינן שובע שנין דיומין מבועינן אתברכו ועדרי ענינן סגון וכדון הבו לי עצה מה נעבד ביה וישרי גבן שובע שנין אחרניין וקמו עמה דאתרה ויהבו ליה עצה דרמיו ואסיבו ליה ללאה חולף רחל
1-29:23	והווה ברמשה ונסב ית לאה ברתיה ואעל יתה לוותה ואזדמן לוותה
1-29:24	ויהב לבן לה ית זלפה אמהתיה ללאה ברתה לאמהא
1-29:25	והווה בצפרה והא היא לאה ואמר ללבן מה הי̇א דא די עבד<ת> לי הלא ברחל פלחית גבך למה כען שקרת בי
1-29:26	ואמר לבן לא יתעבד כן באתרן למתן זעירתה קודם רביה
1-29:27	אשלם שובעתי יומי משתותה דלאה ואתן לך להוד ית דא בפלחנה די תפלח גבי עוד שבע שנין אחרניין
1-29:28	ועבד יעקב כן ואשלם שובעתי יומי משתותיה דלאה ויהב ליה רחל ברתה לאתה
1-29:29	ויהב לבן לרחל ברתה ית בלהה אמהתה לה לאמהא
1-29:30	ואזדמן להוד לוות {ית} רחל ורחם להוד ית רחל מלאה ופלח גבה עוד שבע שנ׳ אחרניין
1-29:31	וגלי קודם ה׳ ארום לא הוות לאה רחימה באפוי בעלה ואמר במימרה למתן לה בנין ורחל הוות עקרה
1-29:32	ועברת לאה וילדת ביר וקראת שמיה ראובן ארום אמרת ארום גלי קודמ{ו} ה׳ צערי ארום כדון ירחום יתי בעלי
1-29:33	ועברת עוד וילדת ביר ואמרת ארום גלי קודם ה׳ ארום לא הווינה רחימה באפי בעלי ויהב לי להוד ית דן וקראת שמיה שמעון
1-29:34	ועברת עוד וילדת ביר ואמרת כדון בהדה זמנה יזדמן בעלי לוותי ארום ילדת ליה תלתה בנין וקראת ית שמיה לוי
1-29:35	ועברת עוד וילדת ביר ואמרת כדון בהדה זמנה אודה ונשבח קודם ה׳ בגין כן קראת ית שמיה יהודה ופסקת מן למילד
1-30:01	וחמת רחל ארום לית היא ילדה ליעקב וקניית רחל באחתה ואמרת ליעקב הב לי בנין ואין לא̇ מן מיתייה אנה חשיבה
1-30:02	ותקף רוגזה דיעקב ברחל ואמר הא מני הינון בנייה דנתן ליך בנין וכדון אתיי כען אנה ואת נתבוע רחמין מן קודם ה׳ די מנע מניך פירי וולד מעייה
1-30:03	ואמרת הא אמהתי בלהה אזדמן לוותה היא תילד ואנה ארבה ונתבני להוד אנה מניה
1-30:04	ויהב{י}ת ל^ה^ ית בלהה אמהתה לאנתה ואזדמן לוותה יעקב
1-30:05	ועברת בלהה וילדת ליעקב ביר
1-30:06	ואמרת רחל דן יתי מימרה דה׳ בעבדוי טבייה ולהוד שמע בקלי ויהב לי ביר מן בגין כן קרא שמיה דן
1-30:07	ועברת עוד וילדת בלהה אמהתה דרחל ביר תיניין ליעקב
1-30:08	ואמרת רחל צלותה די צלית קודם ה׳ למתן לי בנין היך מה דיהב ללאה אחתי ולהוד אשתמעת וקראת ^ית^ שמיה נפתלי
1-30:09	וחמת לאה ארום פסקת מן למילד ונסבת ית זלפה אמהתה ויהבת יתה ליעקב לאנתה
1-30:10	וילדת זלפה אמהתה דלאה ליעקב ביר
1-30:11	ואמרת לאה אתה גדה טבה וקראת ית שמיה גד
1-30:12	וילדת זלפה אמהתה דלאה ביר תיניין ליעקב
1-30:13	ואמרת לאה שב^ו^חה די שבחו יתי בנתהון דישראל בבתי מדרשייה וקראת ית שמיה אשר
1-30:14	ואזל ראובן ביום חצדהין דחטייה ואשכח יברוחין באפי ברה ואייתי יתהון לוות לאה אמה ואמרת רחל ללאה הבי כען לי מן י̇בר̇וחוי̇ דבריך
1-30:15	ואמרת לה הא קליל זעיר די נסבת בעלי ואוף את בעייה למסב להוד ית יברוחוי דברי ואמרת רחל בשבועה ישמש עמיך ליליה הדין חולף יברח̇ו̇יי דבריך
1-30:16	ואתא יעקב מן אפי ברה לעדוני רמשה ונפקת לאה לקדמותיה ואמרת לוותי תזדמן ארום מיגור אגרת יתך ביברוחוי דברי ושמש עמה בליילה ההוא
1-30:17	ושמע ממ׳ דה׳ בקל צלותה דלאה ועברת וילדת ליעקב ביר חמישיי
1-30:18	ואמרת <לאה> הא יהב לי ממ׳ דה׳ אגרי די יהבת אמהתי לבעלי וקראת שמיה יששכר
1-30:19	ועברת עוד לאה וילדת ביר שתיתיי ליעקב
1-30:20	ואמרת לאה זבד יתי ממ׳ דה׳ זבודין טבין כדון בהדה זמנה יזדמן בעלי לוותי ארום ילדת ליה אישתה בנין וקראת שמיה זבולון
1-30:21	ומן בתר כן ילדת ברה נקבה וקראת ית שמה דינה
1-30:22	ואדכר ממ׳ דה׳ ברחמוי טביי̇ה ית רחל ושמע ממ׳ דה׳ בקל צלותי̇ה ואמר במימרה [למי]תן לה בנין
1-30:23	ועברת וילדת ביר ואמרת הא כנש ממ׳ דה׳ חסדיי
1-30:24	וקראת ית שמה יוסף למימר יוסף ממ׳ דה׳ לי בר אחרן
1-30:25	והווה כיוון די ילדת רחל ית ^יוסף^ ואמר יעקב ללבן שלח יתי ואזל כען לאתרי ולארעי
1-30:26	הב לי ית נשיי וית בניי די פלחת עמך בהון ואזל ארום כדון חכמ{י}ת ית פלחני די פלחת עמך
1-30:27	ואמר ליה לבן אן כען אשכחת חן וחסד קודמיך טיירית וברך יתי ממ׳ דה׳ בזכוותך
1-30:28	ואמר לבן ליעקב פסו̇ק כען אגרך עליי ואתן
1-30:29	ואמר ליה את חכם ית פלחנה די פלחת גבך ית מא די הוון נכסיך רעיין קודמוי
1-30:30	ארום כקליל זעיר די הווה לך קודמיי ותקף למסגי וברך ממ׳ דה׳ יתך בזכוותי̇ וכדון מה ^אנה^ יכל למעבד ואנה זקיק למפרנסה בניי ואנשי בייתי
1-30:31	ואמר מה אתן לך ואמר יעקב לא תתן לי כל מן דעם אן תעבד לי ית פתגמה הדין אחזור למרעי ענך אטור יתך
1-30:32	אעבר בכל ענך יומה הדין אעבר מן תמן כל אמר קרוח ונמור וכל אמר לחוש באמרייה וקרוח ונמור בעזייה ויהווי אגרי
1-30:33	ויסהדן בי זכוותי יומה הדין ארום אעול למקבל אג̇רי קודמיך כל די לית הוא קרוח ונמור בעז[ייה] ולחוש באמרייה גניב הוא גבי
1-30:34	ואמר [ה]א̇ יאות מללת לווי יהוי̇ כפתגמך
1-30:35	ועבר ביומה ההוא ית תיישייה קרוחייה ונמורייה וית כל עזייה קרוחתה ונמורתה וית כל דאית ביה שומה חוורה וכל דלחוש באמרייה וישוי ביד בנוי
1-30:36	ושוי אורח מהלך תלתה יומין בינה ובין יעקב ויעקב הווה רעי ית ענה דלבן מה דאשתייר
1-30:37	ונסב ליה יעקב חוטר דלבן רכיך ודלוז ודלוויי קלף בהין קלופיין חווריין מן קלוותיה חוורתה דאית על חוטרה
1-30:38	ואקים ית חוטרייה די קלף במורכיוותיה בשקייה דמייה די תעול ענה למשתי כלוקבל ענה ויהיין מתיחמן במעלהון למשתי
1-30:39	ואתיחם ענה על חוטרייה והווה ילד ענה קרוחין נמורין ומקדקדין
1-30:40	ואמריה אפרש יעקב ושווי̇ [٠٠٠ּ] אפי ענה לבית קריחתה וכל [٠٠٠ּ] דלחוש בענה דלבן ושוי לה עדרין לבלחוד̇ו̇י̇ ו̇לא שוי יתהי̇ן על ענה דלבן
1-30:41	והווה בכל יחמות ענה בכירין̇ ושוי יעקב ית חוטרייה קודם ענה במורכיווא̇ למהוויין מתיחמן בחוטרייה
1-30:42	ובלקושי ענה לא הוו משווי והוון לקישייה ללבן ובכירייה ליעקב
1-30:43	ותקף גברה חדה לחדה והווה לה ען סגין ואמ[ה]ן ועבדין וגמלין וחמרין
1-31:01	ושמע ית מלו{ו}י בנוי דלבן למימר נסב יעקב כל מה דאית לאבונן ומן מה דהווה לאבונן עבד ית כל איקרה הדין
1-31:02	וחמה יעקב ית סבר אפוי דלבן והא לית אנין שוין לקובלה לא היך דאתמל ולא הך דקודמויי
1-31:03	ואמר ממ׳ דה׳ ליעקב חזור לארע בית אבהתך ולבית תלדוותך ויהי מימרי בסעדך
1-31:04	ושלח יעקב וקרא לרחל וללאה לאפי ברה לוות ענה{ו}
1-31:05	ואמר להין חמי אנה ית סבר אפוי דאבוכון והא לית הינין שפיין לקובלי לא הך דאתמל ולא הך דקודמויי ואלד̇ה <ד>אבה הווה בסעדי
1-31:06	ואתן חכמתין ארום בכל חי̇ילי פלחית עם אבוכין
1-31:07	ואבוכין שקר ב̇י̇ ופרג ית אגרי דנא עשרה זמנין ולא שבק יתיה ממ׳ דה׳ למבאשה לי
1-31:08	אן כן הו[וה] א̇מר קרוחין יהוי אגרך הבת ילדת כל ענה קרוחין אין כדן הווה א̇מר נמורין יהוי אגרך הוות ילדה כל ענה נמורין
1-31:09	ורוקן ממ׳ דה׳ ית נכסוי דאבוכין ויהב יתהון לי
1-31:10	והווה בשעת [י]חמות ענה ונטלית עייניי וחמית בחזווה והא דיכרהה דסלקי̇ן על ענה קרוחין נמורין ומקדקדין
1-31:11	ואמר לי מלאכה דה׳ בחזווה יעקב עני יעקב בלשן בית קודשה ואמר הנני
1-31:12	ואמר טול כען עיינך וחמי כל דכרייה דסלקין על ענה קרוחין נמורין ומקדקדין ארום גלי קודמוי ית כל מה דאית ללבן עביד לך
1-31:13	אנה הוא אלד̇א די אתגליית עליך בבית אל די רבית תמן קיימה ודי פרשת לי תמן פירוש דנדר כדון קום פוק מן ארעה הדה וחזור לארע בית תלדוותך
1-31:14	וענת רחל ולאה ואמרן̇ ליה העוד אית לן חולק ואחסנה בביתה דאבונן
1-31:15	הלא כנוכריין אתחשבנן ליה ארום זבן יתן והוא בעי למסב להוד כסף כתובתן
1-31:16	ארום כל עותרה די רוקן ממ׳ דה׳ מן אבונן ד[ידן] הוא ולבנינן̇ וכדון כל מה די אמר ממ׳ דה׳ לך עבד
1-31:17	ו̇נטל ית בנוי וית נשוי על גמלייה
1-31:18	ודבר ית כל נכסוי וית כל ס̇גולה̇ די סגל נכסי קיניניון̇ די סגל בפד̇ן̇ ארם למע̇ו̇ל לוות יצחק אבוי לארעה דכנען
1-31:19	ול̇בן אז̇ל למגיז ית ענה וגנבת רחל ית צלמי טעוותה דאית לאבוה
1-31:20	וגנב יעקב ית דעתיה דלבן א̇ר̇מ̇י̇י̇ה̇ ע[ל די] לא חווה ליה ארום איך ערק הוא
1-31:21	ו̇ערק הוא וכל מה דהווה ליה וקם ועבר ית [נהרה ו]שוי ית אפו̇י [לט]ור גלע<ד>ה
1-31:22	עד כיוון די על[ו רעוי] דלבן למשקייה ענה מן באירה ולא <יכילו> א[٠٠٠] תריין על[ו רעוי] דלבן למשקייה ענה מן באירה ולא <יכלו> א[٠٠٠] תריין תלת[ה] יומין מסכייו לבאירה דהיא ט[פייה ו]לא טפת הא בכן אתני ללבן ביומה תליתייה [ארום ער]ק̇ יעקב
1-31:23	ונסב ית אחוי עמיה ורדף [٠٠٠ּ] מהלך [שבעה] יומין וארע יתה בטור [גלעדה
1-31:24	ממ׳ דה לוות לבן {ה}ארמייה בחזווי [٠٠٠٠٠٠א]ז[דה]ר לך דלא תמלל עם יעקב [מן] ט̇ב ועד ביש
1-31:25	וארע לבן ית יעקב ויעקב [פרס י]ת משכנה בטורה ולבן פרס ית אחוי בטור גלע^ד^ה
1-31:26	ואמ̇ר̇ לבן ליעקב מה עבדת וגנבת ית דעתי ודברת ית ב̇נתי היך שבי̇ין דערקין מן קודם שלופי חרבה
1-31:27	למה כען אטמרית למערוק וגנב<ת> ית דעתי ולא תנית לי ואשלח יתהון ב̇חדו ובשירין בתופין ובכינרין
1-31:28	ולא שבקת יתי למנשקה לבניי̇ ולאנשי בייתי כדון אסכלת ית מה די עבדת
1-31:29	אית לי <חיל> וא^ו^כלס[ין ס]ג̇י̇ן למעבד עמכון ביש ואלה דאבוך ברמשה [א]מר לי למימ̇[ר אז]דהר לך דלא תמלל עם יעקב מן ביש ועד ט̇[ב
1-31:30	וכדון מיזל אזלת ארום [מ]תחמדה אתח[מדת] לבייתיה דאבוך למה כען גנבת ית צלמי [٠٠٠]י
1-31:32	עם די תשכח ית טעוות[ך] לא יחיי קודם אח[ינן] מה אית גבך וסב לך ולא ידע יעקב ארום רחל̇ [גנבת] יתהון
1-31:33	ועל לבן במשכנה דיעקב ובמ̇[שכנה דלאה] ובמשכ<נ>הין דתרתין אמהתה ולא אשכ̇ח̇ [ונפק מן] משכנה דלאה ועל במשכנה דרחל̇
1-31:34	[ורחל נסבת ית] צלמי טעוותה ושוי̇ית תחות עב̇[יטה
1-37:15	מה את תבע
1-37:16	ואמר ית אחוי אנה תבע חווי כען לי הן אנון רעיין
1-37:17	ואמר גברה אזלו מן הכה ארום שמעת ית[הו]ן אמרין ניזל לדותי̇י̇נה ואזל יוסף בתר אחוי וארע יתהון בדותן
1-37:18	[וח]מון יתה מן רחיק וקדם עד לא יקרב לוותון ואת[חשבון] עלוי למקטול יתה
1-37:19	ואמרין גבר לאחוי הא [מרי] חלמיה בישייה אתא
1-37:20	וכדון אתון ונקטול [יתה ו]נטלקה יתה בחד מן גובייה ונימר חיות<א> ב[ישתה אכלת] יתה ונחמי מן ה̇[٠٠٠] ב̇סוף חלמוי
1-37:21	ושמע [רא]ובן [٠٠٠ּידי]הון ואמר לא נקטול [יתה] ונתחייב בנפש[יה
1-37:22	[ואמר] להון ראובן לא תשפכון אדם זכיי טלוקו יתה לגובה הדין דאית במדברה ו̇י̇ד דקטלין לא תפ^ש^טון ^ביה^ מן בגל̇ל למשיזבה יתה מן י[דיה]ון למחזרה יתה לוות אבוי
1-37:23	והווה כוון דאתא יוסף לו̇ות אחוי ואשלחו ית יוסף ית פרגודה ית פרגודה מ̇ציירה דהווה עלוי
1-37:24	ונסבו יתה וטלקו יתה לגובה וגובה הווה ריקן לא הווה בה מיין
1-37:25	ויתבו למיכול לחם ונטלו עיניהון וחמון והא סיעה דסרקאין אתייה מן גלעדה וגמלהון טענין קטב ושא^ע^בה ו^ל^טום אזלין למחות למצרים
1-37:26	ואמר יהודה לאחוי מה הנייה לן ארום נקטול ית אחונן ונכסי ית אדמה
1-37:27	אתון ונזבנה יתה לסרקאי ויד דקטולין לא נפשוט ביה ארום אחונן קריבת ביסרן הוא ושמעו ליה אחוי
1-37:28	ועברו גוברין [٠٠٠] תגרין ודלון ואסקן ית יוסף מן גובה [٠٠٠יו]סף לסרקאי בעשרין זוזין דכסף וא[٠٠٠ּ] יוסף למצרים
1-37:29	[٠٠٠ּ] יו̇ס̇ף בגובה ובזע י[ת לבושוי
1-37:30	[וחזר] לוות אחוי ואמר טלייה לית הוא [٠٠٠ ]ואנה לא̇ן אנא אתי
1-37:31	ונסבו ית כת[٠٠٠]ה דיוסף ונכיסו צפ̇יר ב̇ר̇ עזים ואצבעו ית פרגודה באדמה
1-37:32	ושלחו̇ ית פרגודה מציירה ואייתון לוות אבוהון ואמרין הדה אשכחנן חכום כען הא פרגודה דברך ה̇יא או לא
1-37:33	וחכם יתה ואמר פרגודה דברי ^לא^ חיות ברה אכלת יתה ולא מתקטלה ^אתקטל^ ב̇רי
1-38:16	הא מיתי כען ונזדמן לוותיך ארום לא הווה ידע ארום כלתה הוא ואמרת מה תתן לי ארום תזדמן עמי
1-38:17	ואמר הא אנה משלח גדי בר עזין מן ענה ואמרת אין תתן ערבון עד זמן די תשלח לוותי
1-38:18	ואמר מה ערבונה די אתן לך ואמרת עזקתך ושושפך וחוטרך דאית בידך ויהב לה ואזדמן לוותה ועברת ליה
1-38:19	וקמת ואזלת ועברת רדידה מן עלוי^ה^ ולבשת לבושי ארמלותה
1-38:20	ושלח יהודה ית גדייה בר עזי̇יה ביד חברה עדולמיה למסב ערבונה מן ידיה דאנתתה ולא אשכח יתה
1-38:21	ושאל ית עמה דאתרה למימר הן היא נפקת בר דייתבה בפרשת ארחתה ואמרין לית לן הכה נפקת בר
1-38:22	וחזר לוות יהודה ואמר לא אשכחת יתה ולהוד עמה דאתרה אמרין לית לן הכה נפקת בר
1-38:23	<٠٠٠> יהודה תסב לה דלא נהווה לבז[יו]ן אר̇ום שלחת גדייה הדין ואת לא אשכחת יתה
1-38:24	והווה לסוף תלתה ירחין ואתני ליהודה למימר זניית תמר כלתך ולהוד הא היא מעברה בנין דזנו ואמר יהודה אפקו יתה ותתוקד
1-38:25	תמר נפקת למתוקדה בעת תלתי שהדייה ולא אשכחת יתהון תלת עייניה למרומייה ואמרת בבעו ברחמין מן קודמיך ה׳ אלי̇ם עני יתי בהדה שעתה דהיא שעת אנינקי ואנה מקימה לך תלתה צדקים בבקעת דורה חנניה ומישאל ועזריה בההיא שעתה רמז ה׳ למיכאל מלאכה ואמר ליה חות הב יתהון ^לה^ כוון דחמת יתהון אנהרין עייניה וטלקת תחות רגליהון דדינייה ואמרת גברה דאלין דידה מנה אנה מעברה על מנת יקדה ולא מפרסייה ליה ברם שהדה דביני לבינה יתן בלביה למחכום יתהון דמן הנון עזקתה ושושפה וחוטרה האליין
1-38:26	כיוון דחמה יתהון יהודה אמר בלביה טב לי נבהות בעלמה הדן ולא נבהות בעלמה דאתי טב לי יקד באשא טפייה בעלמה הדן ולא ניקד באשה אכלה אשא לעלמה דאתי וחכם יהודה ואמר זכייה היא תמר מן בגין כן לא יהבת יתה לשלה ברי ולא אוסף עוד למחכום יתה
1-38:27	והווה בשעת מולדה והא תומאיין במעיה
1-38:28	והווה באשון מלדה ופשט וולדה ידה ונסבת חייתה וקטרת על ידה זיחורי לממר דן נפק קדמוי
1-38:29	והווה כד חזר ידה והא נפק אחוי ואמרת מה תקפת ואוף את בעי למתקף וקרא ית שמיה פרץ
1-38:30	ומן בתר כן נפק אחוי דאית על ידיה זיחורי וקרא שמיה זרח
1-39:01	ויוסף את^ו^חת למצרימה וזבן יתה פוטיפר שליטה דפרעה רב ספוקלטרייה גבר מצריי מן ידיה̇[ון] דסרקאי די אחיתו יתה לתמן
1-39:02	והווה ממר̇ה̇ דה׳ בסעדה דיוסף והווה גבר מצלח והווה יהיב בביתה דרבונה מצרייה
1-39:03	וחמה רבונה ארום ממרה דה׳ בסעדה וכל די הוא עבד ממרה דה׳ מצלח בידוי
1-39:04	ואשכח יוסף חן וחסד באפוי ושמש יתה ומאני יתה אפיטרפוס על אנשי בייתה וכל מה דאית ליה מסר בן ידויי
1-39:05	והווה מן שעתה דמאני יתיה אפטרפוס על בייתה ועל כל מה דהווה לה וברך ממר דה׳ ית בייתה דמצרייה בזכוותה דיוסף והווה ברכתה דה׳ בכל מה דהווה ליה בבייתה ובאפי ברה
1-39:06	ושבק כל מה דהווה ליה בין ידוי דיוסף ולא הווה חכם מן בתריה כל מן דעם ברם אלא הן מזונה דהווה אכל והווה יוסף יאי בריווה ושפיר בחזווה
1-39:07	והווה מן בתר פתגמייה האליין ונטלית אנתתיה דרבונה ית עיניה לוות יוס̇ף ואמרת שמש עמי
1-39:08	וסרב ואמר [ל]א̇נתתה דרבונה הא רבוני לא חכם גבי כל מה ^כל מנדעם^ דאית בביתה מסר בין ידיי
1-39:09	לית הוא רב ושליט בבייתה הדן מני ולא מנע מני כל מן דעם ברם אלא הן את בגין דאת אנתתה ואיך אעבד בישתה רובתה הדה ונתחייב ביה קודם ה׳
1-39:10	והווה במללותה עם יוסף יום בתר יום ולא שמע לה יוסף למזדמנה עמה בעלמה הדן כמסת דלא
1-40:05	דיהוון חבישין ב[בי]ת חבושה
1-40:06	ואתא לוותהון יוסף בצפרה וחמה ית[הו]ן והא אפיהון זע[י]פן
1-40:07	ושאל ^ית^ שליטי פרעה [די הו]ון עמה במט̇[רה] ב̇ב̇ייתה דרבונה למימר מן בגלל מ[ה] אפיכון ^זעיפ[ן]^ ביש[ן יומ]ה הדן
1-40:08	ואמרין ליה חלם חלמנן ולית לן מן דפתר י[תהון] אמר להון יוסף הלא קודם ה׳ אנ̇ו̇ן̇ פתרונייה תנון כען לי
1-40:09	ותני [רב מ]זוגייה ית חלמה ליוסף ואמר לה בחלמי והא [ג]פ̇ן שת̇ילה קודמיי
1-40:10	ובגופנה תלתה שרביטין [٠٠٠אס]קת נציה ובשלו סגוליה ואתעבדו [٠٠٠ּ
1-40:11	[וכס]ה דפרעה בידי ונסבת ית ענבייה ו[עצ]רת יתהון בכסה דפרעה ושו^י^ית ית כסה על כף ידה דפרעה
1-40:12	ואמר לה יוסף דה הוא פתרונה דחלמה תלתי שרביטייה תלתי אבהת עלמה אנון דמן דבני בניהון עתידין משתעבדין בארעה דמצרים ועתידין מתפרקין על ידי תלתה פרנסין מהימינין משה ואהרן ומרים דמתילין בסוגלייה די אמרת רב מזוגייה ד̇נ̇[ס]בת יתהון ועצרת יתהון בכסה דפרעה ושוית כסה בכף ידיה דפרעה היא פיילותה דרוגזה דעתיד פרעה משתי בעקבה ואו̇[ף] את רב מזוגייה קבל אגר טב דח̇ל[מה] דח̇ל̇מת חלם טב [הו]א ופ<ת>רונה דחלמה לא הווה יוס̇[ף٠٠٠] ליה ומן בת[ר כדן] פתר ליה יוסף היך מה דהווה ש[פר ב]אפוי ואמר ל[יה] יוסף דן פתרונה דחלמך תל[תי] ש̇רביטייה תלתה יומין הינון
1-40:13	לסוף תלתה יומין י̇ר̇ומם פרעה ית ראשך וחזר יתך באתרך ותשוי כסה דפרעה בידה כסדר דינה קד̇מ̇יי [די] הוו^י^ת משקי יתה
1-40:14	ארום אלא הן תדכר יתי הי[ך] מ̇ה̇ די יי[ט]ב לך ותעבד עמי חס[ד٠٠٠ּ] פרעה ותפק יתי{ה} מן בית חבושה ^הדין^
1-40:15	אר[ום] מתגנבה אתגנבית מן ארעהון דעבריא ולהוד הכא לא עבדת כל מן דעם ביש ארום ^שוון^ יתי בבית חבושה הדן
1-40:16	וחמה רב נחתמייה ארום יאות פתר ואמר לוות יוסף אוף אנה חמית בחלמי והא תלתה סלין דפתיה נקייה על ראשי
1-40:17	ובסלה עליא מן כל מזונה דפרעה עובד נחתום ועופה אכל יתה מן סלה מן עלוי ראשי
1-40:18	וענה יוסף ואמר דן הוא פתר<נ>ה דחלמה תלתי סלייה תלתי שעבודייה קשייה דעתידין ישראל
1-41:06	סלקן מן בתרהן
1-41:07	ובלעין שבל{ת}^ייה^ דקיקתה ית שבעתי שבלייה ברייתה ומלייתה ואתעיר פרעה והא הוא חלם
1-41:08	והווה בצפרה ואטרפת רוחה דפרעה ושלח וקרא לכל חרשיהון דמצראי ולכל חכימיהון ותני פרעה להון ית חלמה ולית דפתר יתהון לפרעה
1-41:09	ומלל רב מזוגייה {ית} עם פרעה למימר ית סורחניי אנה מדכר יומה הדן
1-41:10	פרעה רגז על עבדוי וישוי יתהון במטרה בבייתה דרב ספוקלטרייה יתי וית רב נחתומייה
1-41:11	וחלמנן חלם בלילי חד אנה והוא גבר כפתרון חלמה חלמנן
1-41:12	ותמן גבן טלי עבריי עבד לרב ספקלטרייה ותנינן קודמוי ופתר לן ית חלמינן גבר [כחלמה פתר
1-41:13	והווה היך די פתר לן כן הווה יתי חזר לאתרי ויתה צלב
1-41:14	ושלח פרעה וקרא ליוסף ודלון יתיה מן גובה וספר סערה וחלף לבושוי ועל לוות פרעה
1-41:15	ואמר פרעה ליוסף חלם חלמית ולית לי מן דפתר יתה ואנה שמעת עליך למימר את שמע חלם ופתר יתה
1-41:16	וענה יוסף ית פרעה למימר בר מני ^ממריה דה׳^ יעני ית שלמה דפרעה
1-41:17	ומלל פרעה עם יוסף בחלמי והא אנה קאים על גף נהרה
1-41:18	והא מן נהרה סלקן שבע תורין {ב}בריין בבישריהין ויאיין למחמי והוין רעיין בגוא גומיה̇
1-41:19	והא שבע תורין אחרניין סלקן מן בתרהין דלילן ובישן למחמי לחדה ודקיקן בבשרה^ן^ ולא חמית דכוותהין בכל ארעה דמצרים בישן
1-41:20	ואכלין תורייה דקיקתה ובישתה ית שבעתי תור׳ קדמייתה ברייתה
1-41:21	ועלין לגווהין ולא אתודע ארום עלו לגווהין וחזויהן ביש היך מה דהווין מן שירויה ואתעירת
1-41:22	וחמית בחלמי והא שבע שבלין סלקן בקני חד מליין וטבן
1-41:23	והא שבע שבלין צנימן דקיקן שדיפן ברוח דקדום צמחן מן בתרהין
1-41:24	ובלעין שבלייה דקיקתה ית שבעתי שבלייה טבתה ואמרית לחרשיה ולית דמחוי לי
1-41:25	ואמר יוסף לפרעה חלמה דפרעה חד הוא ית מה דממ׳ דה׳ עתיד עבד חוי לפרעה
1-41:26	שבעתי תוריית! טבתה שבע שנין אנין ושבעתי
1-41:43	יתה במרכבתה תיניינתה ד̇י̇[٠٠٠] לפרע[ה והו]ון מקלסין קודמוי ואמרין י[חי אב]וי דמ̇ל̇כ̇ה דרב בחוכמתה ורכיך בשנייה ומני יתה רב ושליט על כל ארעה דמצרים
1-41:44	ואמר פרעה ליוסף אנה הוא פרעה ובר מ̇נ̇ך לא ירים גבר ית ידה למיס̇ו̇ר̇ ז̇ונ̇י וית רגליה למרכוב סוסי בכל ארעה דמצרים
1-41:45	וקרא פרעה שמה דיוסף גברה דטמירתה מתגליין ליה ויהב ליה את [אס]נת ברת פוטיפרע רבה דטני̇ס לאנתה ונפק יוסף על ארעה דמצ׳
1-41:46	ויוסף בר תלתין שנין בזמנה דקם קודם פרעה מלכא דמצרים ונפק יוסף קודם פרעה ועבר בכל ארעה דמצרים
1-41:47	ועבדת ארעה בשבעתי שני שבעה סוגיי עבור [٠٠٠ּ] לאוצרייה
1-41:48	וכנש ית כל מזונה ד[٠٠٠ּ] שנין די הוון בארעה מצרים ושוי מזון [٠٠٠] מזון חקלוות קרתה דאית חזור [חזור٠٠٠ּ] יהב בגווה
1-41:49	וכנש יוסף עבור כחלה ד[ימה] לח̇[דה] עד זמ̇[ן די] פ̇סק למ̇מני ארום ל[י]ת̇ ס̇כום
1-41:50	וליוסף א[תיליד] ת̇ר[ין בנין] דכרין קדם עד לא תיתי שני כיפ[נה] די ילדת ל[ה] אסנת ברת פוטיפרע רבה דטניס
1-41:51	וקרא יוסף ית שמה דבכורה מנשה ארום אמר ארום נ̇ש̇י יתי ממ׳ דה׳ ית כל עמלי וית כל אנשי ביית̇ה דאבה
1-41:52	וית שמיה דתינינה קרא אפרים אר̇ו̇ם אמר ארום תו̇קף יתי ממ׳ ד̇ה׳ בארע צערי
1-41:53	ואשלמו שבעתי שני שבעה די הוון בארעה דמצרים
1-41:54	ושריין שבעתי שני כיפנה למיתי היך מה דאמר̇ יוסף והווה כיפנה בכל ארעייה ובכל ארעה דמצרים הווה מזונה
1-41:55	וכפנת כל ארעה דמצרים וצבחו עמה קודם פרעה על עסק מ̇ז̇ו̇נ{נ}ה ואמר פ[ר]עה לכל מצראי אזלו לוות יוסף די יאמר לכון תעבדון
1-41:56	[וכיפנה] ה̇ווה ע̇ל כל אפיה דארעה ופתח יוסף ית̇ [כל מה דאית באו[צרייה וזבן למצראי ותקף כפנה ]בארעה דמצרי[ם
1-41:57	וכל דייארה [דארעה ע]ל̇ו̇ ל̇מצרים למזבון עבור מן יוסף
1-42:34	אר̇ו̇[ם] לא מייללין אתון ארום [הימנ]ין את̇ון ית אחוכון אתן לכון וית ארעה [תת]ג̇רון בה
1-42:35	והווה היך אינון מפניין [שקיה]ון והא גבר צררת כספיה בשקה וחמון ית צר̇ר̇ת כספיהון אנון ואבהון ודחלו
1-42:36	ואמר להון יע̇[ק]ב אבוהון יתי תכלתון יוסף לית אנה ידע ^מן שעתה דאזל לות̇כ̇ון לדותן^ מה הווה בסופה ושמעון מן שעתה דנחת עמכון למצרים לית אנה ידע מה הווה [ב]סופה ואת בנימן אתון בעיין למסב ועליי הינון למקמה תרי עשר שבטין
1-42:37	ואמר ראובן לאבוי למימר ית בני תקטול אין ל[א] אייתית יתה לוותך שוי יתה בין ידי ואנה חזר יתה לוותך
1-42:38	ואמר לא יחות ברי עמכון ארום אחוי מית והוא לבלחודוי אשתייר וארע יתיה סקול באורחה די תהלכון בה ותחתון ית שבתי בדוי̇ שאולה
1-43:01	וכיפנה תקף בארעה
1-43:02	והווה כיוון די אש̇למו למיכל ית עבורה די אייתי̇ו̇ מן מצרים ואמר להון אבוהון חזרו זבונו ל̇ן̇ קליל̇ מזון
1-43:03	ואמר ליה יהודה למימר מסהדה̇ א̇סהד [בן] גברה למימר ל̇[א ת]חמון סבר אפי ארום אל[א]הן אתא אחכון עמכון
1-43:04	אן ברעותך משלחה ית אחונן̇ [עמן] ונחות ונזבון לן קליל מזון
1-43:05	ואין לית את מש̇לח לא אנן נחתין ארום גברה אמר לן לא תח[מ]ו̇ן סבר אפי אין לא אייתיתון אחוכון עמכון
1-43:06	וא̇מר ישראל למה כען אב[אש]תון לי למחוויה לגברה העוד אית לכון אח
1-43:07	ואמרין משאול שאל גוברה עליין̇ ועל תלדותן למימר העוד אבוכון בחיין האית לכון אח אחרן ותנינן ליה על עסק פתגמייה האליין הא מדע הוונן <ידעין> ארום יאמר לן אחיתו ית אחכון
1-43:08	ואמר יהודה לישראל אבוי שלח טלייה עמי ונקום וניזל ונחי ולא נמות להוד אנן ולהוד את להות! טפלי̇נן
1-43:09	אנה הוא דערב יתה מן ידי את תבע יתה אין לא אייתיית יתה לוותך ואקימת יתה קודמיך נהוי מר̇חק דלא משאול בשלמך כל יומייה
1-43:10	ארום אילולי דאשתהינן ארום כדון ח̇זרנן
1-43:23	לוותי ואפק להון ית שמעון
1-43:24	ואעל גברה ית גברייה לבייתה דיוסף ושוי מיים ואסחון רגליהון ויהב כסה לחמריהון
1-43:25	ואתקנו ית דורון עד מעלה דיוסף בשעת טהרה ארום שמעו [א]ר̇ום תמן יכלון לחם ^מזון^
1-43:26	ועל יוסף לבייתה ואעלו [ל]י̇ה ית דורון דאית בידיהון לבייתה ושאלו בשלמה כנימוס ארעה
1-43:27	ושאל להון מלין דשלם ואמר הא שלם הוא אבוכון סבה די אמרתון הא עד כדון הוא בחיין ועקדו ושאלו בשלמיה
1-43:29	ונטל עינוי וחמה ית בנימין אחוי ברה דאמה ואמר הדן הוא אחוכון זעירה די אמרתון לי ואמר ממ׳ דה׳ יחוס עליך ברי
1-43:30	וזרז יוסף ארום אתגוללן רחמוי על אחוי ובעה למבכי ועל לקיטונה ובכה תמן
1-43:31	ושזג אפוי ונפק ואזדרז ואמר שוון מזון
1-43:32	ושוון ליה לבלחודויי ולהון לבלחדיהון ולמצריאי דהוון אכלין עמיה לבלחודיהון ארום לא הוון יכלין מצראי למיכל עם עבראי מזון ארום מרחקה היא למצראי
1-43:33	ויתבו קודמוי רבה כרבותיה וזעירה כזערותה ותמהו גוברייה גבר לחבריה
1-43:34	ונטל̇ [חו]ל̇קין מן קודמוי ופלג להון ורבי חולקה דב[נ]ימן מן חולקהון דכולהון חמשה חולקין ושתון ורבון עמיה
1-44:01	ופקד לדן דהווה ממני אפטרפוס על אנשי בייתה למימר מלי ית טעונהון דגוברייה עבור כל מה דה[נ]ון יכלין למטעון ושוי כספיה דגבר בפם טעונה
1-44:02	וית כלידי כלידה דכספה תשוי בפם טעונה דזעירה וית כסף זבניה ועבד כפתגמה דיוסף די מלל
1-44:03	בצפרה בנוהרה וגוברייה אשתל̇חו אינון וחמריהון
1-44:04	אנון נפקו מן קרתה לא רחקו ויוסף אמר לדן דהווה ממני אפטרפוס על אנשי ביתה קום רדוף בתר גוברייה ותארע יתהון ותאמר להון למה כען שלמתון בישו חולף טבן