| ms01 pg121 sd1 ln01 | "טבילה בזמנה" לאו "מצוה" ^ה^י^א ומהדרינן^, ־<ור׳ יוסי#10#> |
| ms01 pg121 sd1 ln02 | <סבר, "טבילה בזמנה מצוה" ולא מהדרי׳#10#>, |
| ms01 pg121 sd1 ln20 | אלא מיהא ליכ׳ למשמע מינה, |
| ms01 pg121 sd1 ln34 | דכותה גבי "נכרי" דקא עביד לדעתיה ־<דישראל מי#80#> |
| ms01 pg121 sd1 ln35 | <שרית, "נכרי" לדעתא#80#> דנפשיה קא עביד, |
| ms01 pg121 sd1 ln40 | רב יהודה ורב ירמיה בר |
| ms01 pg121 sd1 ln41 | אבא ורב חנן בר רבא איקלעו לאבי אבין |
| ms01 pg121 sd1 ln42 | דמינשיקיא, לרב יהודה ולרב ירמיה בר אבא |
| ms01 pg121 sd2 ln01 | איתיו להו פור{{ר}}<י>א, לרב חנן לא |
| ms01 pg121 sd2 ln02 | איתיו ליה מידי, קדים ואשכחיה דקא מתני ליה לבריה, "ועל" |
| ms01 pg121 sd2 ln03 | "צואה של קטן ^מפני קטן^", אמ׳ ליה, אבין שטיא, היכי |
| ms01 pg121 sd2 ln04 | מתני שט{{יי}}<וו>תא לבני{{י}}הו, |
| ms01 pg121 sd2 ln05 | "^והלא מוכנת היא לכלבים", וכי תימ׳ דלא חזיא "מאתמול" אלא כיוון דאורחיהו^ |
| ms01 pg121 sd2 ln06 | ^בהכי דעתיה עליהו, הכא נמי כיוון דאורחיה בהכי דעתיה עילויה, א׳ל ר׳ אבין^, |
| ms01 pg121 sd2 ln07 | ואלא היכי אתנייה, |
| ms01 pg121 sd2 ln08 | "גרף של רעי ועביט של מי רגלים מותר להוציאן לאשפה", |
| ms01 pg121 sd2 ln10 | ^והא ההוא^ |
| ms01 pg121 sd2 ln11 | ^עכברא דאישתכח באיספרמקיא דרב אשי, ואמ׳^ |
| ms01 pg121 sd2 ln12 | להו רב אשי, נקטוה בצוציתיה ואפקוה,^ |
| ms01 pg121 sd2 ln21 | והני הוא דשארי אבל מידי אחרינא לא, |
| ms01 pg121 sd2 ln22 | ומאן לימא לן מתר{י}צתא |
| ms01 pg121 sd2 ln23 | היא, דילמא משבשתא היא, אמ׳ רב יוסף, |
| ms01 pg121 sd2 ln24 | אנא תנינא ליה ואנא אות^ב^יתיה, ואנא מתריצנא לה, |
| ms01 pg121 sd2 ln27 | דחזייה לההוא גברא דקטיל זיבורא, א׳ל, שלימתונהו לכולהו, איבעיא להו שפיר עבד או לא |
| ms01 pg121 sd2 ln32 | ת׳ש, דר׳ אבא בריה דר׳ חייא בר אבא ור׳ זירא |
|
| ms01 pg121 sd2 ln33 | הוו יתבי אקילעא דר׳ ינאי, נפק מילתא מביניהו, בעו מיניה מר׳ ינאי ٠٠٠, |
|
| ms01 pg121 sd2 ln37 | אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי, הוו מסקי ביה זוזי דבי ריש גלותא, אתו וקא מצערו ליה, הוה שאדי רוקא, אמ׳ להו ריש גלותא, אייתו מאנא |
| ms01 pg121 sd2 ln39 | וסחפוהא עילויה, אמ׳ להו, לא צריכיתו ٠٠٠, |
| ms01 pg121 sd2 ln40 | צורבא מרבנן הוא, שבקוה, |
