| ms01 pg133 sd1 ln13 | דשמעה מרבא סברא, איכא דמתני לה להא |
| ms01 pg133 sd1 ln14 | דאביי ורבא אהא, |
| ms01 pg133 sd1 ln15 | מודה ר׳ שמעון בדפסיק רישיה |
| ms01 pg133 sd1 ln23 | ולא ימות, ואביי לית ליה האי סברא, והאי אביי ורבא דאמרי |
| ms01 pg133 sd1 ln24 | תרויהו, מודה ר׳ שמעון בדפסיק ־<רישיה#10#> ולא ימות, לבתר דשמעה מרבא |
| ms01 pg133 sd1 ln25 | סברה, ואביי אליבא דר׳ שמעון האי מאי עביד ליה, |
| ms01 pg133 sd2 ln01 | מכדי דקתני כולהי "כל צרכי מילה" |
| ms01 pg133 sd2 ln02 | לאיתויי מאי, לאיתויי הא דת׳ר ٠٠٠, |
| ms01 pg133 sd2 ln03 | "זמן שהוא עוסק במילה חוזר ٠٠٠", |
| ms01 pg133 sd2 ln11 | ממאי, דילמ׳ עד כאן לא קאמ׳ ר׳ |
| ms01 pg133 sd2 ln12 | ישמעאל "בנו של" ר׳ יוחנן בן ברוקה התם משום דליכא דבעינן "זה אלי ואנוהו", |
| ms01 pg133 sd2 ln13 | אבל הכא דאיכא דבעינן "זה אלי ואנוהו", ^הכי נמי,^ |
| ms01 pg133 sd2 ln19 | וממאי, דילמ׳ עד כאן לא קאמ׳ |
| ms01 pg133 sd2 ln20 | ר׳ יוסי התם אלא משום "דלא ניתנה שבת לדחות, אבל" הכא "דניתנה רשות שבת לדחות" הכי |
| ms01 pg133 sd2 ln21 | נמי, אלא אמרי נהרדעי, רבנן דפליגי עליה דר׳ יוסי היא, |
| ms01 pg133 sd2 ln27 | מנו, אמ׳ רב כהנא |
| ms01 pg133 sd2 ln28 | "אומן", מתקיף לה רב פפא, "אומן" לימא להו, אנא עבדי פלגא "דמצוה", ^אתון נמי^ |
| ms01 pg133 sd2 ln29 | ^עבידו פלגא "דמצוה"^, אלא אמ׳ רב פפא "גדול", ^מתקיף לה רבה^, "גדול" |
| ms01 pg133 sd2 ln30 | בהדיא כתי׳ "וערל זכר אשר לא ימול", |
| ms01 pg133 sd2 ln31 | וכגון דאתא "בין השמשות" דאמרי ליה, דילמ׳ לא מספקת ליה, ואמ׳ להו, מספיקנא, |
| ms01 pg133 sd2 ln32 | ועבד {לא} ולא איסתפק ואישתכח "דחבורה" היא דעבד, "וענוש כרת", |
| ms01 pg133 sd2 ln33 | אמ׳ רב פפא, האי אומנא דלא מציץ סכנתא הוא ומעברינן ליה, פשיטא, דמדקא |
| ms01 pg133 sd2 ln34 | מחללי עליה "^את השבת^" סכנתא הוא, מהו דתימא, האי "דם" מיפקד פקיד, קמ׳ל דחבורי |
| ms01 pg133 sd2 ln35 | מיחבר, ודומיא "דאיספלנות וכמון" הוי, "מה איספלנית וכמון" כי לא עביד "סכנה" הוא, |
| ms01 pg133 sd2 ln36 | הכא נמי כי לא עביד "סכנה" הוא, "אמ׳ אביי" אמרה לי |
|
| ms01 pg133 sd2 ln37 | אים, איספלנית<א> דכולהו כיבי שב מאני דתרבא וחד קירא, רבא אמ׳ ק^י^רא וקלאבא, |
|
| ms01 pg133 sd2 ln38 | דרשה רבא במחוזא וקרעינהו בני מיני אסיא למנייהו, אמ׳ להו, שבקית |
| ms01 pg133 sd2 ln39 | לכו חדא, דאמ׳ שמואל, האי מאן דמאשי אפ{{י}}ה ולא מנגיב להו נקטא ליה |
