| ms01 pg021 sd1 ln13 | והא איפכא שמעינן להו, |
| ms01 pg021 sd1 ln22 | אלמא ר׳ יהודה לא דריש טעמיה |
| ms01 pg021 sd1 ln23 | דקרא, ור׳ שמעון דריש טעמיה דקרא בעלמא, ר׳ יהודה לא דריש טעמיה |
| ms01 pg021 sd1 ln24 | דקרא, ושאני הכא דמפריש טעמיה, |
| ms01 pg021 sd1 ln26 | "אם כן" ליכתוב קרא "לא ירבה" ולישתוק, ואנא ידענא "מה טעם", |
| ms01 pg021 sd1 ln31 | וקא אמר ליה נביא, "ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה", "כהנה" שית "וכהנה" שית, דהוו להו |
| ms01 pg021 sd1 ln32 | תמניסר, מתקיף ליה רבינא, אימא "כהנה" תרתי סרי, "וכהנה" עסרין וארבעה, ולמאן דדריש ווי אפלו "ארבעים ושמונה", |
| ms01 pg021 sd1 ln34 | ותניא דידן מאי טעמיה, אמ׳ רב כהנא, יליף "כהנה" קמא ל"כהנה" בתרא, מה "כהנה" קמא שית, אף "כהנה" |
| ms01 pg021 sd1 ln35 | בתרא שית, והא הוי מיכל, |
| ms01 pg021 sd1 ln36 | ומיכל בת שאול מי הוו לה בני, והכתי׳ "ולמיכל ٠٠٠, בת שאול לא היה" |
| ms01 pg021 sd1 ln37 | "עד יום מותה" הוא דלא הוה לה, הא "ביום מותה הוה לה", מיכדי "בנים" היכא קא חשיב להו, בחברון, |
| ms01 pg021 sd1 ln39 | שקלתיה מיכל למט<רפסה#10#>, אלא אימא "עד אותו" |
| ms01 pg021 sd1 ln40 | "מעשה" הוה לה, מכאן ואילך לא הוה, והא כתי׳ "ויקח דוד עוד נשים ופילגשים בירושלם", הנהו למילתא דתמני ^ס^ר, |
| ms01 pg021 sd1 ln41 | מאי "נשים" ומאי "פילגשים" ٠٠٠, לבעותי עלמא, |
| ms01 pg021 sd1 ln44 | ואי סלק׳ דעת׳ |
| ms01 pg021 sd1 ln45 | אחתיה הואי, מי שריא ליה, אלא שמע מינה, מאי עבדא ליה ٠٠٠, איהי מאי עבדא ליה, |
| ms01 pg021 sd1 ln49 | ומאי הוה להו, |
| ms01 pg021 sd2 ln11 | מאי רבותיה, |
| ms01 pg021 sd2 ln23 | טעמא דכתב רחמנא "לו", הא לאו הכי הוה אמינא, |
| ms01 pg021 sd2 ln24 | אפלו "כדי רכבו ופרשיו", נמי לא, ואידך לא צריכא, ההוא לאפוהי, |
| ms01 pg021 sd2 ln27 | טעמא דכתב רחמנא "לו", הא לאו הכי הוה אמינא, אפלו "כדי ליתן" "אפסניא" נמי לא, |
| ms01 pg021 sd2 ln28 | ואידך לא צריכא, ההוא להרויחא, והשתא דאמרת, האי "לו" לדראשא הוא דאתא, "לו" דגבי "נשים" למה לי, |
| ms01 pg021 sd2 ln29 | למיעוטי "הדיוטות", |
|
| ms01 pg021 sd2 ln48 | מאי "הדיוטות", כותאיי ٠٠٠, מאי "כתב עברי", כתבא לבונאה, |
|
