| 70.012.2:6114 | וכי אתו לעפוציה טרחין "הרבה," |
| 70.012.2:6115 | "ורוב הצבור" כי דאשכחון קולא דרב משה "סמכו עליו" וקא קארו ביה "כציבור", לבר מן |
| 70.012.2:6116 | "מהדרין" ומדוקאני "דמצות", דלא קארו אלא "בגויל כהוגן", רבנן |
| 70.012.2:6117 | דתרתין מתיבאתא סבירא להון ,,, |
| 70.012.2:6124 | ומותבינן |
| 70.012.2:6125 | כמה תיובאתא |
| 70.012.2:6133 | ואית לנא ולרבנן "כמה וכמה" |
| 70.012.2:7101 | דקדוקי בהא מילתא לפרוקה ולדחוייה להא מילתא דרב משה גאון, |
| 70.012.2:7131 | מאי טעמא, לאו מקטל קטליה ולא אזוקי אז{ו}קיה, לא הוא ולא |
| 70.012.2:7132 | "ממונו", מימרא בעלמא הוא דאמ׳ ליה, ועבדא ברעות נפשיה עבד, ולא דאמי "לבהמה", |
| 70.012.2:7133 | דאמרינן "בהמה" אדעתא דמארה אזלא, אבל "עבד" בתר דעתא דנפשיה אזיל |
| 70.012.2:8101 | וקאמרינן נמי |
| 70.012.2:8102 | ואע׳ג דהתם משום דניחא ליה דלא ניסתרי עבדיה, "אבל במקום סכנה" לא |
| 70.012.2:8103 | ניחא ליה לאוקומיה, |
| 70.012.2:8107 | ראו׳ אית ליה על שמעון ממונא "בעדים ובשטר" |
| 70.012.2:8108 | ואזל ליה שמע׳ לדוכתא רחיקתא "וכול׳", הכין חזינא ,,, |
| 70.012.2:8109 | בשלמא כד מאיית "לווה" ושטרא ביד "מלוה", אמרינן |
| 70.012.2:8110 | מאי אית לן למיעבד, הולכך ליכא אלא לאשבועיה, אבל הכא דילמא אית בידיה |
| 70.012.2:8111 | תברא על שטרא, ואו יאדע דקא מיתבע בממונא מהנפק ליה, הולכך או קם ליה |
| 70.012.2:8112 | שמע׳ בדינא בהדי ראו׳, ואיחייב ונפק לדוכתא רחיקתא, מהנפקינן מן מאי דאית ליה |
| 70.012.2:8113 | בין "מקרקעות" דיליה, בין מן "בעלי חובות" דיליה, ויהבינן "למלוה", ואע׳ף כן" משבעינן |
| 70.012.2:8114 | ליה "למלוה" דלא מיפרע ליה מידעם דהא קימא לן, ואי אמ׳ ליה, אישתבע לי, |
| 70.012.2:8115 | דינא הוא דמשתבע ליה, וכמה דלא קם בהדיה בדינא, לא מגבינן ליה מידעם עד |
| 70.012.2:8116 | דמאיית "לווה" וקאיי בדינא בהדי "יורשין", ותנן בהא מילתא "הנפרעת שלא בפניו וכול׳" |
| 70.012.2:8117 | והא מילתא דרב עמרם אע׳ג דלא מיפרשא בגמרא "וקבלה היא" |
|
| 70.012.2:8118 | בידנא, כבר מיפרשא "בתלמוד ארץ ישר׳", דמקשו ומתמהי ,,, |
|
| 70.012.2:8122 | וכי הא מילתא דאיתה בידנא |
| 70.012.2:8123 | "מעשים בכל יום" דמיסתיעא מן "תלמוד דא׳ ישר׳" דסמכא הוא, |
| 70.012.2:9103 | והא דאמ׳ אביי, האי מאן דכת׳ גיטא "וכול׳", הכין |
| 70.012.2:9104 | היא שמעתא, אמ׳ אביי, האיי מאן "דכ׳" גיטא "וכול׳", |
| 70.012.2:9105 | הא שמעתא הכי גירסא דכולי עלמא, ואיכא רבנן דמוספין, וניכתוב תלתה יוד |
| 70.012.2:9106 | בתיהוייין ותיצבייין, ואלא משמע תהויין ותיצביין, ולוריך ביה לואו דתירוכין, ואו |
| 70.012.2:9107 | דשיבוקין, ואלא משמע תריכין ושביקין, וטעמיה הכין הוא, או כתיב ודין משמע |
| 70.012.2:9108 | ודין דיהוי ליכי מינאי, "כלומר" דינא דאית עלאי למיכתב לך ספר תירוכין, ולא קאמ׳ |
| 70.012.2:9109 | הדין איהו ספר תירוכין דכתבית ליך, ואו כתיב למהך, ולא תאלי ליה לכראעיה |
| 70.012.2:9110 | דהי, משמע "מלשון שחוק כלומר" תריכית יתיכי בחוכא או לחוכא, ולענין |
| 70.012.2:9111 | או כאתיב "איגרת" לישנא דגורא, "בלשון ארמי" "זנות", "ואשה שזינת אומרין עליה" גרת, |
| 70.012.2:9112 | "ויש משל", גירא ברומאני ומפלגא לקצירי, ואתי למימר דהאי הכי קאמ׳ לה, אי גרת, |
| 70.012.2:9113 | "אם זינת", "יש לה" שיבוקין, "ותנוי הוא זה", ואי כתיב וכדי, כדי "לשון דבר רק שאין בו טעם הוא" |
| 70.012.2:9114 | ומילי דכדי הכין פירושה, ואתי למימר, כדי תרוכית יתיכי, |
| 70.012.2:9115 | "דברים רקים נתתי לך שלא בודאי", והנך דגרסי תלתה יוד בתיהוייין ותיצבייין, לאו "דברי" |
| 70.012.2:9116 | "הכל" ניהי, וחישין דלא משמע דהכי קאמ׳ לה, תיתהויין לדילי ותיצביין לדילי, ורובא |
| 70.012.2:9117 | דרבנן גארסי בתירוכין ושיבוקין, לורכיה לואו דלא משמע ספר תריכין ושביקין, |
| 70.012.2:9118 | "כלומר ספר אנשים מגורשים או אנשים עזובים", וצריך למיהוה תירוכין "שהוא" "גירושין", |
| 70.012.2:9120 | והיכא דיהב ליה |
| 70.012.2:9121 | "הבעל" רשותא "לסופר" למיכתב "גט שלם, וטעה סופר" בהני כולהון או במקצתהון, |
| 70.012.2:9122 | פשיטא דאו איתיה לספרא מתקין ליה, אבל או ליתיה לספרא, ומן אתרא רחיקא |
| 70.012.2:9123 | אתא גיטא, או מינסבא ביה "אשה", לא מהנפקינן לה, ודאי אי אתיא לאינסובי וקאיי |
| 70.012.2:9124 | "בעל" קא מערער, ואמ׳ האי דכתי׳ ודין, הכי אמרי לה, דינא הוא למיכתב ליך תירוכין, |
| 70.012.2:9125 | או האיי דכתבית למחך, הכין איתכוונית לחוכא, או האיי דכתבית איגרת, תנוי הוא |
| 70.012.2:9126 | ו{ל}א<י> גרת, או האיי דכתבית וכדי, דאלמא "מפליגה אני בדברים רקים בטלים", ודאי |